המהום של הטבע המר אמר ריק לפנים מסביב בתוך מנגנון חסר הגיון של עצמו טפילי לא מספיק להיעלם בשינוי הדממה בדיאלקטיקה ההרסנית שהוא מפשיר בגושים עצומים מה שגורם לצונאמי בין אותם העצים לרעוד רשת השורשים הנרחבת שלו ופטריות וחיידקים יישארו לאחר האסון?

 האחים השמש החלו אז לדבר על מסע בחלל דרך מוחותינו הכפופים. הנה אנחנו באים, דיברנו, מבולבלים מהחיוך, מוצפים, כך דיבר זרתוסטרה על ההר המבודד שלו בין שני ימים, אתה ואתה, הוא אמר בלי לדעת, לדעת, לחוש את ההשפעה הקטלנית, אחיות השמש הזורחת בניהיליזם.

 תעשה לנו עיניים לבנות מלכתחילה הגעת על גדותיו כמו פרכוס הבשר הנשגב בך רואה אותנו מסביב לריק היינו לעצמנו שבחים בין אגרות הזמן שלך הזמן שלי הזמן שלי היה מגיע הולך מחייך כאילו מדבר בסגנונו של נעלמת ומשאירה סימנים בלתי ניתנים למחיקה כל פעם נוצרת קרעים על ידי הלך אז או לא? ובכן, דיברנו, ואז יצאנו ללא הוכחות או ודאות.

 המשמעות האינסופית הלא-מושגית של ההמשגה היא בלתי אפשרית לחלוטין ללא מערכת של מטפורות שהילד חייב לרכוש באופן מונע על מנת שיוכל להתמודד עם פעולות מתמטיות ובכלל הפשטה כמו גם פעולות מוטוריות ותפיסתיות פשוטות.

 טעם האהבה, חזון, לא עוד לב, אני אוהב את זה כי אני אוהב את כל הדברים בתשוקה, רגשות אוהב, יופי בוער מהנאת הניצחון, בוער כדין, דמיינתי את הלב הילדותי שנשאר כמבנה אינפנטילי.

 ענן ללא מטפורה או מטפורה של כל היבט של המסמן מעיב את עורו ללא מטפורה באותה מידה, משום שמה שאנו עוסקים בו הם טקסטים שניסיונם לדמטפוריזציה תמיד נכשל, כמובן, ברצון הראוי לשבח לפרק כל מטפורה דומיננטית כמעט בכל מילה נגדה. הוא משמש. להילחם כדי לשבור אותו

 ניטשה, נווד ההוויה, סימן לשקר שהתקבל כחול מדבר מזויף שחוסר העקביות שלו הופך את ההליכה לבלתי אפשרית שצעדיו מלוכלכים ברקב השקר המפוזר שיצא כל כך קרוב עד שהפך את מיקוד התודעה לבלתי אפשרי עבור מי שעושה הוא מאמין שמקורו הוא בספקולציות פילוסופיות על עמדתו כשומר זדוני שגוי עם כוונה נסתרת להונות את העולם כפי שהונה אותו.

 עננים היו צפויים בשדה הקיץ מסתכלים בחיטה מסתכלים מקשיבים לחלום על זרימת מים ביער עץ-מפל ירח נוטה בבהירותו העתיק את האקסטזה הירקות כמו זיכרון מעתיק זיכרונות שבין מעידה למעידה מזיזים את אצבעות הזיכרון הקפואות

 אמור לי, גוף, איזה מסדרון לוקח אותנו למוות החיים, בתולות של אהבה מכירה, רק באותיות במילה האחרונה, הוא מספר לנו מציאות מוחלטת חתומה, שותף לאידיאל הבלתי מנוצח שלנו של המערכת המושגית, האותנטיות ב- שיח יומיומי משותף המשולב באהבתנו כקרס בשר לדגים המסנוורים מהחומציות המושחתת של הנהרות המזוהמים על ידי שאריות שפע של תאוות בצע הרעבתנית של שלל הגופים שקולם זועק לבלוע את המוות.

 שעה מוכנה של אסונות איטיים אמיתיים המתנודדים במבט הסטריאוסקופי הנקרא במהלך הלילות נטושים לזרועותיהם המשולבות הסתבכו בהסתבכויותיהם בין כמה יקומים סבוכים של מהומות חצובות סביב כל הגופים הם כוכבים בכוחות היקום כותבים את מסדרונות המרחב-זמן שלהם. מערות הלא נודע של עלי באבא

 צמחים מסירים באופן זמני את הפתח הדביק שלהם נושמת מוסתרת את צבעם הזוהר לפתוח אותו ברעבתנות מסיר עיניים מפוזרות עור נוזלי זורם בעומק הגבעול עד השורש מאכיל את רגליהם בדשן שהם מניפים בתוך האדמה הקודרת לחות שהם מחפשים עד השעה האחרונה ב. המשכיות הבלתי נראית שלו ממשיך להתחיל הקצב הצומח הצועד של העלים

 לפני, לא כמו פעם, בלי המבטים שלנו, תמיד לפני מה להגיד, הוא אמר, הייתי חלום מהסוג הזה שמתייסר בזרועות המים הנסערות שלו כשהוא נסוג, עוזב רימבו נסע לג'אווה לחפש את החוליה החסרה ב שאת הג'ונגל שלו הוא חיזק את רגליו הנודדות וחזר אבוד. כשהגיע לחוף השני, לקח את חופי אפריקה בדרכו חזרה, הוא אבד במדבר הגיהנום, נושא את גופו השבור עם משקל לא מאוזן יקר, הוא הלך. לקראת המפגש הקצר עם קברו.